הנה התייחסויות ומקורות:
1) מאמר להסבר חוק הטבע הביולוגי השני + מאמר המשך מאת גדעון כינר
מאמר על החוק השני מאת עידן סער
2) כמה מחשבות על המיקום של הפגיעה ברמת האיבר, ובעיקר: מדוע בתב”מ של בלוטות החלב (בשד) קורה שגשוג התאים לעיתים קרובות רק בבלוטת חלב אחת.
בשלב זה, אנו מבינים את מיקום הפגיעה המדויק של הקונפליקט ברקמה של איברים מסוימים יותר מאשר באחרים.
במקרה של העור, לדוגמה, דקויות רבות של הקונפליקט כדר ידועות. מדוע, לדוגמה, אדמומיות ודלקת קורים דוקא במרפק, על עפעף העין, על השפה, האצבע וכדומה…
באיברים אחרים, כמו בלוטות החלב, לדוגמה, הדבר עדיין לא נלמד בצורה יותר מדויקת. באופן בסיסי, השינוי ברקמה יתבטא בנקודה שנתפסת כבלתי מספקת, לא טובה מספיק, כדי לטפל במצב ולכן ניסיון ההתאמה, התב”מ, מתחיל שם.
נראה כי המוח מדייק ככל שאפשר בבחירת המיקום של הפגיעה. זאת אומרת שלא כל הגוף יושפע, אלא השד. אך לא כל השד, אלא בלוטות החלב. ולא כל בלוטות החלב, רק אחת או אחדות באיזו ספציפי.
ניחוש אחד הוא שהאיזור המושפע הוא זה שנחווה הכי חזק בהקשר לתוכן הקונפליקט. אם, לדוגמה, התינוק הונק תמיד בדרך מסויימת, וברגע מסויים ידו תמיד היתה נוגעת במקום מסוים בשדה של האם, היא עשויה לקשר נקודה זו לתחושה של “עם הילד” בצורה החזקה ביותר.
אם בן זוגה, ה”שותף” שלה, נגע בשדה לעיתים קרובות בצורה מסויימת, בעתיד יכולים איזורים אלו להיות מקושרים עם “השותף”. הנחה זו מתייחסת רק למיקום בתוך השד, ולא לאיזה מהשדיים יגיב לקונפליקט – לדבר זה יש גם קשר לקבוצות שונות של בני אדם (ראו את הנושא “הצד של אמא/ילד או שותף” או “צידיות”).
לכן, אם התב”מ מביא להגברת תפקוד במיקום מסוים, התינוק באופן טבעי יינק משם. אם החלב עדיין לא מספיק, כנראה שבלוטות חלב נוספות תגברנה את תפקודן, כדי למלא את הצורך האמיתי – עד שהילד יוכל שוב להסתדר בעצמו. אז השלב הפעיל של התב”מ נגמר, והשינויים בשד יתוקנו ויחזרו לקדמותם.
מאחר ואצל בני אדם התב”מ יכול להתחיל לעיתים קרובות מבלי שיהיה ילד ממשי להניקו כדי לפתור את הבעיה, הוא יכול להמשיך לאורך זמן עם התפקוד המוגדל הראשוני.
אלו הן מחשבותי והתאוריה הנוכחית בנושא [אינגמר מרקוורדט]
3) מאמר על המשבר האפילפטי מאת עידן סער, והסבר על משבר התיקון מאת גדעון כינר (שני השמות מתייחסים לאותה התופעה) [עברית]
4) סיפורי מקרים שונים מאת היוצר הסדרה [אנגלית]